הגורם המשמעותי ביותר בתהליך שלי

אנחנו רוצים לרדת במשקל פעם אחת ותמיד.
אנחנו רוצים להפסיק עם דיאטות היויו.
אם אנחנו מעוניינים להפחית את הקילוגרמים המיותרים בלי לחזור אחורה אז יש גורם אחד מכריע אליו אנחנו לא שמים לב.
לרוב אנחנו מחליטים לרדת במשקל ומאמצים דיאטה טרנדית כזו או אחרת. אנחנו הגענו למצב הזה, משמע שאנחנו לא יודעים. ולכן אנחנו זקוקים לעזרה, יד מכוונת, מישהו או משהו שיגידו לנו מה לעשות. אנחנו נותנים את כל תשומת הלב שלנו לגורם חיצוני שיגיד לנו מה לעשות, כי ברור לכל שאנחנו לא יודעים. בחלק מהמקרים אנחנו מצליחים לעקוב אחרי הוראות הדיאטה וכעבור מספר חודשים לרדת משמעותית במשקל. בחלק אחר של המקרים אנחנו מתחילים לעקוב אחרי הוראות הדיאטה ומתקשים. אנחנו מרגישים רעבים, מסכנים, חלשים, חוזרים להאשים את עצמנו ונכשלים. גם במקרה הטוב בו הצלחנו לרדת במשקל, אנחנו חוזרים לשגרה ומנסים לשמור עליו. אבל מכיוון שלא עשינו שינוי מהותי בהרגלי האכילה שלנו אנחנו לאט לאט מוצאים את עצמנו שוב במשקל החדש.
זה קורה לכולם כולל אלו שעושים ניתוח בריאטרי, שאיבת שומן, או כל התערבות פיזיולוגית חיצונית. כל עוד לא מטפלים ביחס שלנו לאוכל תמיד נחזור לעודף המשקל.
אנחנו שוכחים להסתכל על עצמנו, לבחון את ההרגלים שלנו, לבדוק מה חשוב לנו יותר ומה פחות, מה גורם לנו לעודף המשקל, על מה אנחנו מוכנים לוותר ועל מה לא. אנחנו לא שואלים מהי נקודת התורפה שלנו. לא, אנחנו לא עשויים כולנו מאותו החומר. אם הדיאטה האופנתית האחרונה התאימה לחברה זו או אחרת, זה לא אומר שהיא תתאים גם לי.
ובכלל מה יהיה אחרי הדיאטה?
איך נשמור על ההישג?
הסטטיסטיקה מראה שרוב הדיאטות לא מצליחות לטווח ארוך. מדובר באחוזים דרמטיים. בחלק מהמחקרים מדובר ב – 80% חזרה למשקל הקודם ובאחרים מדובר אפילו ב – 95% כישלון. יחידי הסגולה שמצליחים לרדת במשקל ולשמור על ההישג למשך שנים רבות הם אלו שעשו שינוי מהותי בדרך החשיבה.
אז מהו הגורם החסר בתהליך הזה?
ה “אני” הוא הגורם החסר. התמקדות ב”אני” חיונית להצלחה של תהליך הירידה במשקל. אנחנו מפסיקים להתמקד באני כאילו שהוא נכשל או חלש ובגללו צברנו עודף משקל. אנחנו פונים לכל מיני גורמים חיצוניים שיעשו בשבילנו את העבודה אבל העבודה צריכה להיעשות מבפנים. אין תהליך ירידה במשקל מוצלח, שלא כולל שינוי פנימי משמעותי. צריך לברר את החסרונות שיש בתזונה שלי, נקודות התורפה באכילה שלי ולהתייחס אליהן תוך כדי תהליך. סיום התהליך צריך לכלול התייחסות לנקודות תורפה אלו ותוכנית לעתיד.

כמובן שיש מקום רב לסוג זה או אחר של דיאטה או התערבות חיצונית. אבל צריך להתייחס לדיאטה כסוג של יועץ. לבחון מה היא אומרת והאם זה מתאים לי. האם אני רוצה לקבל אותה במלואה או לשנות חלק ממנה בהתאמה לצרכים שלי. האם היא תתאים לי לטווח רחוק והאם ארצה לאמץ אותה כאורח חיים.

משה הוא מנהל מכירות בחברת סלולר גדולה. תפקיד אינטנסיבי ומלחיץ. אצל משה המאפים (בעיקר לחמים ועוגות) ממלאים מקום של נחמה בנפש. בכל יום בזמן של לחץ או בעיה משה הולך להירגע עם קפה ומאפה. קרואסון שוקולד, עוגיות, עוגת שמרים ואולי עוד חתיכה קטנה. הוא חוזר הביתה לאישה והילדים ורק לקראת השינה הוא מוצא מעט שלווה. יש ימים שמשה צורך יותר מ – 1000 קלוריות של מאפים בלי לשים לב. בזמן שהוא עשה דיאטה הוא לא נגע בכלל במאפים, ירד במשקל והיה עצבני כל הזמן. כשנגמרה הדיאטה הוא חזר לאט לאט לאכול מאפים. כמובן שהמשקל טיפס חזרה וכל מאמצי הדיאטה ירדו לטימיון. עד שמשה לא ימצא תחליף לנחמת המאפים משה לא יצליח להישאר במשקל הרצוי. עד שהוא לא ישנה את ההתייחסות שלו לאוכל הוא לא ישיג תוצאות לטווח ארוך. משה צריך להתמקד קודם כל ב “אני“.
תמר, אמא לשלושה, עובדת משרה חלקית כעובדת סוציאלית. מסיימת את העבודה ומיד רצה לאסוף את הילדים מהמסגרות, לחוגים, שיעורי בית, אוכל, מקלחות, כביסה, ניקיון ולישון. בעלה חוזר מאוחר מהעבודה ולא מספיק לעזור במטלות הבית. לתמר אין זמן לאכול ארוחות מסודרות ומתוכננות. היא אוכלת מתוך רעב, בחטף, בעמידה, לרוב שאריות או מזון מעובד. חלק משמעותי בתזונה שלה הוא ל”טעום” תוך כדי הכנת אוכל לילדים או לסיים את מה שהילדים השאירו בצלחת כי – אסור לזרוק. תמר ניסתה דיאטות בעבר אבל אף פעם לא הצליחה להתמיד. עד שתמר לא תבחן מחדש את סידרי העדיפויות שלה ותתמקד בשינוי ההרגלים היא לא תצליח לרדת במשקל לטווח ארוך.
התמקדות ב”אני” תוך כדי בדיקת הרגלים, ובחינה מחדש של כל מה שקשור לאוכל, מהווים בסיס הכרחי לכל תהליך מוצלח של ירידה במשקל. אין כפתור חיצוני לנו שאפשר ללחוץ עליו ולהתעורר במשקל שונה. אין דיאטה מיוחדת שתפתור לנו את כל הבעיות בטווח הארוך.

הכל מתחיל בתוכנו. הכל נמצא ב”אני“.

בכל תהליך של ירידה במשקל שימו דגש על ה”אני” ואיך הוא משתלב בכל העסק הזה לטווח הארוך.